לוגותרפיה - הפילוסופיה של ויקטור פרנקל

פילוסופיית הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל היא מהעמוקות והמעשיות ביותר שנוצרו במאה ה־20, במיוחד למי שמתמודד עם שאלות של משמעות, סבל, תסכול ואובדן. היא נולדה מתוך ניסיון חיים קיצוני במחנות הריכוז, ומשלבת יסודות פילוסופיים, פסיכולוגיים ורוחניים כאחד.

• עיקרון מרכזי: המשמעות היא צורך קיומי בסיסי.
• הקלה: סבל ניתן לשאת כאשר יש לו משמעות.
• שימוש: במיוחד במצבי קיצון (כמו מחנות ריכוז).

לוגותרפיה (Logotherapy) היא שיטה פסיכולוגית שפיתח ויקטור פרנקל, פסיכיאטר ונוירולוג יהודי-אוסטרי, ניצול שואה.
היא נבנית על ההנחה שהדחף המרכזי של האדם אינו עונג (כמו אצל פרויד) או כוח (כמו אצל ניטשה או אדלר), אלא החיפוש אחר משמעות.
המילה "לוגותרפיה" מגיעה מ־logos (יוונית) = משמעות.
עיקרון יסוד:
❝ האדם יכול לשאת כמעט כל "איך", אם יש לו "למה". ❞
(ציטוט של ניטשה שפרנקל אימץ והפך לעקרון טיפולי)

עקרונות הלוגותרפיה

1. הרצון למשמעות

  • המניע הראשי של האדם הוא הרצון למצוא משמעות לחייו, לא עונג ולא שליטה.
  • המשמעות הזו היא ייחודית ואישית – משתנה מאדם לאדם, מרגע לרגע.

2. המשמעות תמיד אפשרית

  • גם בסבל, באובדן, בבדידות – אפשר למצוא משמעות.
  • אין מצב שבו אין משמעות, אלא אם האדם ויתר על האפשרות לראות אותה.

3. האדם הוא חופשי לבחור את עמדתו

  • גם בתנאים קיצוניים (כמו במחנות הריכוז) – האדם יכול לבחור את יחסו למצבו.
  • זוהי החירות האנושית הבסיסית ביותר.

4. האדם הוא ישות רוחנית

  • לא במובן דתי – אלא בכך שיש באדם ממד פנימי, ערכי, מוסרי ורוחני.
  • לוגותרפיה פונה לנקודה הזו באדם, מעבר לדחפים או טראומות.

5. דרכים למציאת משמעות

  • במעשה (יצירה, עבודה, נתינה)
  • בחוויה (אהבה, יופי, טבע, אמנות)
  • בעמידה בכבוד מול סבל בלתי נמנע – אולי הדרך העמוקה ביותר.

מה שונה בלוגותרפיה מהפסיכולוגיה הרגילה?

פסיכולוגיה מסורתית

לוגותרפיה של פרנקל

עוסקת במה שלא עובד

מתמקדת במה שכן אפשר ליצור

רואה אדם כ"מערכת"

רואה אדם כישות ערכית ומשמעותית

מחפשת הסברים בעבר

מחפשת מטרות לעתיד

שואפת לריפוי סימפטומים

שואפת לגילוי משמעות

מקורות ללמידה עצמית

  • ספרים של ויקטור פרנקל:
  • ספרים בעברית על לוגותרפיה (לא מאת פרנקל)
  • הרצאות וקורסים חינמיים בעברית
  • אתרים בינלאומיים:

לסיום – האם הלוגותרפיה יכולה לעזור בהתמודדות עם סבל?

בהחלט. זוהי גישת טיפול שמכוונת לא לריפוי הסבל אלא לטרנספורמציה שלו – למשמעות.
פרנקל עצמו אמר:
❝ הסבל מפסיק להיות סבל ברגע שהוא מקבל משמעות. ❞
היא מתאימה במיוחד למי ששואל "למה?" ולא רק "איך?", ומוכן להתבונן פנימה.