גלי המוח, התת מודע והקשר שלהם למציאות

המוח מקבל אותות מהסביבה דרך החושים, ומערכת העצבים מפענחת אותם. המיינד (תודעה) הוא זה שאחראי על פרשנות המידע שמגיע מבחוץ ובעצם הוא זה שיוצר את תפישת המציאות שלנו. המיינד יוצר עבורנו משקפיים ייחודיים שדרכם אנחנו רואים ותופסים את המציאות.

למיינד יש שני חלקים עיקריים: מודע (conscious mind) ותת-מודע (subconscious mind) שלהם תפקידים שונים לחלוטין זה מזה ומאוד חשוב לדעת שהם לומדים בדרכים שונות מאוד זה מזה.

תפקיד המודע הוא לתת כיוון לחיים שלנו בעזרת הרצונות והשאיפות שלנו. התכונה החשובה ביותר של המודע היא יצירתיות.

תפקיד התת מודע הוא לאפשר לנו להטמיע ידע שלמדנו בצורה שתאפשר לנו להמשיך ללמוד עוד ועוד דברים בלי צורך לחזור וללמוד שוב את אותם הדברים שנלמדו כבר בעבר. כמו כן, כל מחשבה שאנו חושבים הרבה פעמים, נכנסת גם היא לתת המודע והופכת להרגל. הרגל מחשבה כזה הוא אמונה. אמונה יכולה להיות חיובית – כזאת שמקדמת אותנו, או שלילית – כזאת שמעכבת אותנו.

אם רוצים להבין את הכוח של אמונה חיובית, דוגמא טובה היא אפקט הפלצבו. אפקט הפלצבו הוא מצב שבו חולה מחלים אחרי שלקח תרופה, רק שבתרופה לא היה שום מרכיב פעיל, שום תרופה אמיתית. חולה שקיבל פלצבו והחלים, בעצם החלים רק בזכות האמונה שהתרופה תרפא אותו ולא מהתרופה עצמה.

העניין הוא שאמונה שלילית עובדת בדיוק אותו הדבר, רק בכיוון ההפוך. אם אנחנו מאמינים אמונה שלילית במשהו, התודעה תביא את המציאות שלנו להיות בדיוק מה שאנחנו מאמינים בו. אמונות ומחשבות שליליות גורמות לכל חולי שאנחנו מכירים בעולם הזה.

אז למעשה מה שקובע את אופיים של חיינו הוא המחשבות שלנו והאמונות שלנו, שנמצאים בתת-מודע שלנו.

את תת המודע שתופס 90%  מהמיינד שלנו ניתן לדמות לתוכנת מחשב. התוכנה היא התנהגות שנלמדת ונרשמת במערכת ואז כשאנחנו מגיעים לאותו מצב שמתאים לתוכנה, התוכנה רצה אוטומטית ואנחנו לא צריכים ללמוד שוב מה לעשות.

דוגמא:  הליכה. ברגע שלמדנו ללכת, אין צורך ללמוד שוב. תוכנת ההליכה כבר במערכת (בתת-מודע) וכל פעם שאנחנו רק חושבים על הליכה, התוכנה מוכנה ואנחנו פשוט הולכים. ככה זה עם כל דבר שאנחנו לומדים והופך להרגל.

התפקוד הזה של התת-מודע הוא מדהים כי הוא מאפשר לנו חיסכון של הרבה מאוד זמן למידה.
הבעיה מתחילה כאשר מתעורר מצב שבו התוכנה שרצה היא שלילית. במצב כזה, ההתנהגות האוטומטית שהגיעה מהתת-מודע תיקח אותנו לכיוון שלילי בחיינו.

אז מאיפה הגיע כל מה שיש לנו בתת-מודע?
חלק מהתוכנות שמאוחסנות שם הן אינסטינקטים שאיתם נולדנו, כמו למשל האינסטינקט למצמץ אם משהו מאיים להיכנס לנו לתוך העין. חלק אחר של התוכנות הללו הגיע עם הנשמה שלנו מחיים קודמים שחייתה. ניתן לראות אותן כשריטות עמוקות שהפכו לצלקות בנשמה שלנו.
בנוסף, ישנן גם תוכנות שנוצרו כשדברים מסוימים בחיינו לא הסתדרו כפי שרצינו כמה פעמים, דבר שגרם ללימוד התת-מודע שלנו שדבר X "אף פעם לא הולך לי" ולהשתרשות אמונה שלילית בנושא.

אבל, החלק העיקרי של התוכנות נוצר בעקבות דברים שקלטנו מהסביבה בשנות חיינו הראשונות מההתנהגות של ההורים, המשפחה והחברה בה גדלנו בשנות חיינו הראשונות.

ואיך קלטנו את ההתנהגויות האלה? כאן נכנס העניין של תפקוד של גלי המוח.

במוח שלנו יש 4 סוגי גלים שמבדיל ביניהם התדר שלהם.

גלי דלתא הם גלי המוח בזמן שינה עמוקה. הם הגלים העיקריים שבהם פועל המוח אצל תינוקות עד גיל שנה, שישנים רוב הזמן.

גלי תטא – הם גלי המוח הפעילים בזמן נמנום ובזמן מדיטציה עמוקה. הם גם הגלים העיקריים שבהם פועל המוח אצל ילדים מגיל שנה עד גיל 7.

גלי אלפא – גלי המוח בזמן רגיעה. והפעילות העיקרית במוח בזמן ערות בין גיל 7 ל-12.

גלי בטא – הגלים שבהם המוח פועל בזמן פעילות רגילה במשך היום ובזמן למידה וריכוז, החל מגיל 12.

מסתבר, אם כך, שאצל ילדים עד גיל 7, גלי המוח הפעילים ביותר הם גלי תטא. בין גיל שנה לגיל 7 הילדים קולטים כל מה שבסביבתם בצורה לא מודעת. גלי התטא מאפשרים למידה של אינסוף התנהגויות שלומדים מהסביבה בלי להיות מודעים לשום דבר ממה שלומדים. מצב זה הוא בעצם מצב היפנוטי שבו הכל נכנס ללא יכולת של המוח המודע להתנגד.

עם כל הלמידה המופלאה שהמצב הזה יוצר, מצד שני – זו גם בעיה. כי עם כל הדברים שלומדים בשלב הזה על העולם, ובלעדיהם לא ממש היינו יכולים להסתדר בחיים בתור מבוגרים – איך לדבר עם אנשים, איך להתנהג באינסוף סיטואציות יומיומיות ועוד אלפי דברים שונים, נכנסים לתת מודע שלנו דרך גלי התטא גם דברים שמפריעים לנו אחר כך בחיים.

אנחנו קולטים מהורינו ומהדמויות המשמעותיות בחיינו בגילאי הילדות המוקדמים – אמונות, פחדים וטראומות שלהם בכלל, ובגלל שהם אלה שהיו בסביבתנו ולימדו אותנו בילדותנו, התוכנות שלהם הפכו להיות התוכנות שלנו דרך גלי התטא שבהם פעל מוחנו בילדותנו.

בעצם, מה שהילד קולט לגבי עצמו, מגיע דרך ההורים, המורים והסביבה הקרובה שלו. זה יכול להיות: אתה הילד הכי חכם, אתה הילד הכי היפה, אתה הכי מקסים. אבל פעמים רבות, מה שילדים שומעים זו ביקורת על ההתנהגות שלהם, כמה הם לא בסדר ולא טובים. בעיקר כמה הם לא.

כל מה שהילד שומע בשלב הזה, נכנס ישירות לתת מודע דרך גלי התטא. הוא במצב של הקלטה. הוא לא קולט את משמעות שמאחורי המילים, אלא רק את המילים עצמן, כמו שהן, וזה הופך להיות התוכנה שלו ולאחר מכן העצמי שלו.

לכן, להרבה אנשים יש בעיה לאהוב ולהעריך את עצמם. הם ביקורתיים מאוד כלפי עצמם כי בילדותם, כל מה שאמרו להם זה שהם לא טובים מספיק, לא חכמים מספיק, לא משתדלים מספיק. כל זה נכנס להם למערכת ונהיה הם עצמם.

כל ה"לא" שאנחנו שומעים בתור ילדים, כל ה"אסור", כל פעם שצועקים עלינו או אומרים לנו שאנחנו לא בסדר. כל זה נכנס למערכת ללא יכולת להתנגד לזה. הכל פשוט נהפך לתוכנות. ואז, מי שבילדותו אמרו לו הרבה דברים שליליים ובעיקר ביקרו אותו, יגדל עם בטחון עצמי נמוך בלי להבין בכלל מה גרם לזה ובלי לדעת שאפשר להרגיש אחרת.

בתור מבוגרים, אנחנו פעילים עם המוח המודע שלנו 5% מהזמן, בעוד ש- 95% מהזמן מה שמפעיל אותנו הוא התת מודע. לדוגמא: אם עושים פעילות מסוימת, למשל נהיגה, ואז פתאום חושבים על משהו, החשיבה הזו היא פנימית. בזמן הזה של החשיבה, מישהו או משהו צריך לנהוג ולשים לב לדרך. המשהו הזה הוא התת-מודע שבו יש את תוכנת הנהיגה.

וכך, 95% מהזמן אנחנו בעצם פועלים על פי התוכנות שיש לנו בתת-מודע. אם אנחנו רוצים להשיג משהו בחיינו, המוח המודע היצירתי שלנו מכוון לאן להגיע. אבל, בגלל ש-95% מהזמן אנחנו פועלים על פי מה שיש בתת-מודע, מה שמכוון אותנו באמת, הוא מה שיש בתת-מודע. ואלה כל התוכנות שיש שם.

לכן, רוב האנשים מצליחים ללכת בדרך מסוימת שקבעו לעצמם רק במשך זמן קצר. לאחר מכן התת-מודע תופס פיקוד ולוקח אותם לכיוון שכנראה לא רצו בו. הרבה מאוד אנשים מחליטים לעשות ספורט, לרדת במשקל, להפסיק לעשן וכו', אבל בשלב מסוים, לא הרבה זמן אחרי ההחלטה, התת-מודע תופס פיקוד ומקלקל להם את התוכניות. ההרגלים ששולטים 95% מהזמן ושנקבעו פעמים רבות בידי אנשים אחרים קובעים הרבה יותר מהמודע היצירתי שפעיל רק 5% מהזמן.

חוקרים בדקו ומצאו שכ-70% מהתוכנות האלה שיש לנו בתת-מודע הן שליליות, כלומר לא מובילות אותנו למקומות שאנחנו רוצים להגיע אלא מרחיקות אותנו משם.

נוסף לכל, הבעיה הגדולה ביותר היא שאנחנו לא רואים את ההתנהגויות – התוכנות הללו שכתובות לנו בתת- מודע. אין לנו מושג לגביהן. לכן, אנחנו לא יודעים שיש לנו אמונות מגבילות, פחדים וכו'. אלה דברים שנסתרים מעינינו.

ואז, לאחר שנים שרוצים להשיג מטרה מסוימת ולא מצליחים, פתאום מרגישים קורבן של החיים. אני יודע שאני רוצה להגיע למשהו אבל אני לא מצליח להגיע לשם. אני רוצה, אבל זה לא תלוי בי…
אנחנו יכולים להסיק מסקנות לגבי מה שיש לנו בתת-מודע רק מאיך שנראים החיים שלנו. איפה שלא מצליח לנו, איפה שאנחנו נכשלים פעם אחר פעם.

אז מסתבר, שהכל תלוי רק בנו. תת-המודע ניתן לחלוטין לתכנות מחדש. הדרך היעילה ביותר, לפי ניסיוני, היא למחוק קודם את מה שקיים עכשיו בתת-מודע, ורק לאחר מכן לתכנת אותו מחדש.
אם מנסים מיד לתכנת מחדש ללא מחיקת הקיים, יהיה צריך כוח ממש חזק וזמן רב על מנת לשכתב את התוכניות שיש שם. אם מוחקים קודם ולאחר מכן כותבים מחדש, התכנות מחדש הרבה יותר קל.

ואיך עושים את זה? איך מוחקים את מה שיש בתת-מודע? אני ממליצה על שיטת EFT, שעובדת ישירות על האנרגיה החסומה או התקועה בגוף. כל תוכנה שלילית כזאת שבתת-מודע היא נתיב אנרגיה חסום בגוף. EFT פותח את הנתיב החסום הזה.

את הכתיבה מחדש ניתן לעשות בדרכים שונות:

• היפנוזה עצמית – הקלטה ששומעים בזמן מדיטציה או כשהולכים לישון – שמשמיעה דברים חיוביים ישירות לתת-מודע.
• לוח חזון שבו כותבים ושמים תמונות ומשפטים של כל המטרות שרוצים להגיע אליהם בחיים. זה פועל בראייה ישירות לתת-מודע.
• EFT – חקיקת אנרגיה חיובית בגוף בזמן אמירת הצהרות חיוביות.