ניתן לומר שהעבודה שיש לנו לעשות על עצמינו היא אינסופית. גם כשפותרים כמה נושאים, אפילו גדולים, תמיד יש עדיין עוד נושאים שצריך או כדאי לטפל בהם. הכיתוב על הקירות שלנו הוא אינסופי וכמעט תמיד יש נושאים עמוקים שמעורבים בכל בעיה רצינית שאנחנו נתקלים בה בחיים.

הגישה שבה אדם מתייחס לבעיות שבחייו תמיד קשורה לכיתוב שלו על הקירות, ורוב הסיכויים שהיא קשורה למה שנכתב שם מוקדם בחייו.

שני דפוסי חשיבה שיכולים לעזור לנו להגיע בעקביות לפני ורגלי השולחנות התחתונים ביותר, לכיתוב שלנו על הקירות הם:

• כל מצב רגשי הוא ניתן לפתרון ע"י עבודה פנימית.
• לא משנה מה קורה לך, אלא איך אתה מגיב למצב.

מאוד מפתה להאשים אחרים או נסיבות חיצוניות במה שקורה לנו בחיים – מצבים רגשיים או פיזיים, אבל, אם נבין שכל מה שקורה לנו וכל מה שאנחנו מרגישים הוא לחלוטין בגללנו, באחריותנו, נוכל לחפש וגם למצוא את הגורמים בתוכנו שהביא אותנו למצב הזה, לעבוד עליהם ולשחרר אותם.

לדוגמא: שתי תגובות שונות של בני אדם לאותו מצב – התקלות בנחש.

שני אנשים נתקלים בנחש. אחד לא מתרגש כלל ולשני יש תגובת חרדה. הנחש הוא אותו נחש. מה ששונה הוא מה שיש בתוך כל אדם שמביא אותו לתגובה זו או אחרת.

אם ניקח אחריות על כך שהכל מגיע מתוכנו, תהיה לנו האפשרות והכוח לשנות את אותו דבר, תגובה או מצב.

האם זה הגיוני

כשאנחנו עושים את העבודה יתגלו הרבה פעמים אמונות שלא ידענו במודע שהן שם, אמונות שהן כל כך בתוך הסיסטם שלנו שהן ממש אמיתות בשבילנו.

לדוגמא: אני לא יכול להרוויח יותר כסף.

צריך ממש לחפש (וגם לרצות למצוא) את ה"אמיתות" האלו שמפריעות לנו להשיג את מה שאנחנו רוצים בחיים. אנחנו הרבה פעמים מסתירים אותן מפני עצמנו. לפעמים, כי זה יותר נוח. כך לא צריך להתאמץ.

Tapping על הנושא הרלוונטי שעובדים עליו עכשיו יכול להביא אלינו את ה"אמיתות" התקועות והתוקעות האלה. אנחנו רק צריכים לשים לב למחשבות שלנו בזמן שאנחנו עובדים.

ברגע שנתקלים באמונה כזו, כדי להתחיל להשתחרר ממנה, אפשר לשאול: האם זה הגיוני? האם באמת אני לא יכול להרוויח יותר כסף?

במקום פשוט להמשיך לחשוב את אותה מחשבה, לעצור רגע ולחשוב על האמונה הזו באמת. כשמבינים שזו לא באמת האמת, ניתן להתחיל להשתחרר ממנה.

אם עניתם על השאלה שאכן האמונה הזו הגיונית מבחינתכם, יש כאן הרבה עבודה של ירידה לעומק. זה אומר שמצאתם עוד שולחן עם רגליים (שגם אותן צריך למצוא) ולמוטט.

דרכים להעמקה ולהגעה לנושאי הליבה

• ארגון הנושאים שעולים ע"י הגישה של פני ורגלי השולחן במפת דרך שאיתה ניתן לנווט במגוון הנושאים והמגבלות שצריך לשחרר.
• שאילת שאלות שאיתן ניתן לרדת לעומק הנושאים ולמצוא את האירועים שמהם התפתחו הנושאים הגדולים יותר, ובעזרתן ניתן גם להגיע לנושא הליבה.

לדוגמא, הנושא: אני לא יכול להירדם.

שאלות יכולות להיות:

למה אני לא יכול להירדם | מה קורה כשאני מנסה להירדם | ממה או מתי התחילה הבעיה הזו שאני לא יכול להירדם | האם יש איזשהו רגש שעולה לי כשאני לא מצליח להירדם | כמה זמן זה מטריד אותי | מתי היתה הפעם הראשונה שלא הצלחתי להירדם | מה קרה בחיי בזמן שהתחילה הבעיה | אם יש איזשהו נושא מהעבר שקשור לזה – מהו? | האם יש איזשהו אדם בסביבתי שקשור לחוסר היכולת שלי להירדם.

הרעיון הוא למצוא קצה חוט שממנו ניתן יהיה להתקדם ולמצוא אירועים ספציפיים. אם לא מצליחים לעורר את הזיכרון ולמצוא תשובות לשאלות, אפשר לנסות להמציא זיכרון ע"י שאילת שאלות כגון:

• אם מישהו אחר היה מתמודד עם הנושא הזה, אילו אירועים יכלו לקרות לו, שהעלו את הנושא?
• האם אתה יכול לדמיין אירוע או אירועים שתרמו לנושא הזה להיווצר?

מאוד יכול להיות שהדמיון יתחיל לעבוד אחרי שאלות כאלה ויביא מקרים אמיתיים ששכבו בתת מודע. גם אם הזיכרון לא יהיה אמיתי וזה לא יהיה מדויק לגמרי, עדיין יהיה אפשר להתקדם עם זה. אחרי שהתעורר זיכרון של אירוע או רגש מסוים, ניתן להתקדם עם עוד שאלות כדי לרדת עוד לעומק:

• את מי או את מה הנושא הזה מזכיר לי?
• מה המשמעות של ה________ (הרגש הספציפי) עבורי?
• האם יש מישהו שלימד אותי את זה בלי לשים לב (כתב על הקירות שלי)
• מה החיסרון בלשחרר את הנושא הזה עבורי?
• מה היתרון בלשחרר את הנושא הזה עבורי?

שאלות אלה יובילו להמון מידע שניתן יהיה להשתמש בו כהיבטים, הזדמנויות להקטנת הכאב, גישות שניתן להשתמש בהן, אפשרויות לביטויי setup, כתיבה חדשה על הקירות וכו'.

ככל שיש יותר מידע, כך העבודה יכולה להיות יותר אפקטיבית.